Donate
הוצג בערב "מחשבות פמיניסטיות על פורנו נשי – ערב לכבוד ספרה של עמליה זיו Explicit Utopias" במסגרת הסדרה – הארכיב כפעולה פוליטית. 16.2.2017
חזרתי מעוד אחד מהדייטים האלה, כשאני לא ממש בעניין אבל הוא דווקא די התלהב, במיוחד כשעפתי על עצמי וסיפרתי לו מה אני עושה. לתגובות על השם שלי כבר התרגלתי מזמן, אבל להגיד לגבר שאת עורכת פורנו זה כמעט כמו לעבוד עליו שאת טרנסית אחרי שעשיתם סקס – הוא ייחנק קצת, יבהל ויפלוט צחוק משחרר כשהוא עדיין לא בטוח אם את רצינית.
כשאת אישה רווקה שמשלבת בין התחביב למקצוע עם כמות סרטים במחשב שלא מביישת אף מאונן סדרתי, אני אף פעם לא יודעת מתי הזמן הנכון לספר לגבר שאני עובדת עם פורנו. הרי לפי החוקים אסור לי לדבר על סקס, לפחות לא בשני הדייטים הראשונים, אבל אף פעם לא התחברתי למשחק הזה ודי מדליק אותי כשהוא קצת נבוך בהתחלה ואז מספר לי על איזה סרט יפני הזוי שראה עלק במקרה בווטצאפ. זה תמיד מפתיע את הקוף המצוי לגלות שאני מבלה את הימים שלי באתרים של ברייזרז, מעניקה לסרטים שמות עבריים למהדרין כמו "רגליים פשוקות לרווחה" ויודעת לזהות את מנואל פררה לפי הזין הערל שלו.
חבר טוב אמר לי פעם שאם אני עורכת פורנו אני לא יכולה להיות פמיניסטית, אבל כשהתפקיד שלי הוא לשמור על חוק התקשורת במדינת ישראל ולהעלים מערוצי הסקס את המשחקים בחצר האחורית, אני עושה עבודת קודש כשאני מנקה את השפיך מהפרצוף של הבחורות ומשאירה יותר זמן מסך לליקוקי דגדגנים. אפילו ההורים שלי מקבלים את זה בהבנה ואחרי שהגבות של אבא שלי חזרו למקום אחרי ההלם הראשוני, הוא עדיין מבקש מידי פעם שאגניב לו איזה סרט. המזל הוא שאני עורכת גם חתונות אז לפחות בז'אנר הזה הם יכולים לדמיין אותי מככבת.
בקיצור, זה לא קל למצוא גבר עם ראש מספיק פתוח וקינקי במידה הנכונה. באוקטובר טסתי ל"ונוס"- פסטיבל הפורנו השנתי בברלין, קיוויתי להתחכך עם כמה כוכבים ואולי שם למצוא לי חתן ליברלי מספיק עם פאסון אירופאי וחיבה לקולנוע איכותי. חזרתי רעננה אחרי פסטיבל סרטי הפורנו ודווקא פה מצאתי את זה שחיפשתי.
תמיד התעסקתי בסקס, במיניות ובמגדר, מאז ומעולם זה עניין אותי. סקס גם נתן לי השראה בזמן לימודי העיצוב והחינוך שלי, השימוש בדימויים ובייצוגים מעולם המין עזרו לי להתבטא. היום אני צלמת ועורכת וידאו וגם מנחה למיניות, ואולי השילוב של שתי האהבות שלי- סקס וסרטים – גרמו למשיכה הגדולה שלי לפורנוגרפיה. הבנתי שהביקורת על הז'אנר עצומה והטענה הרווחת היא של תעשייה נצלנית, משפילה ומחפיצת נשים. ההשפעות השליליות של פורנוגרפיה ועיוות המיניות שקיים בה ידועים לי ואני מסכימה עם חלק מהביקורות עליה, אולם שלילה מוחלטת של התופעה בכלל ושל רצונן החופשי של נשים להשתתף בהם בפרט הינה שגויה וממשטרת נשים ומיניות נשית וגברית.
בעיני, שלילת הפורנוגרפיה באופן מוחלט מבטלת את האקסהבציוניסטיות שבעולם, את ההנאה של המצולמת מהתבוננות בעצמה, את ההנאה שבצפיה בבן זוגה, את תגובות העונג שלה והרצון שלה להיות שם, בין אם זו האמנות שלה, צורת דרכה להתבטא, חקירת המיניות שלה או התשלום שתקבל בסוף הסצנה.
נשים חופשיות היום לדבר על הפנטזיות המיניות שלהן, לדרוש את ההנאה שלהן ואף להציג אותה. גם לנשים יש את הלגיטימציה להראות סקס, דרך הראש שלהן ולא דרך הראש הגברי. מצאתי אלטרנטיבה וגיליתי את הפמיניזם בפורנוגרפיה ואת הפורנוגרפיה הפמיניסטית. גיליתי את אריקה לאסט שמצלמת סרטים איכותיים עם גברים יפים ונשים סקסיות, לא מנופחות סיליקון ומצועצעות. גיליתי שעוד בשנות השבעים אנני ספרינקל פרצה דרך והייתה מהראשונות לעשות סקס מול מצלמה ומול קהל ולהפוך את הגוף והמיניות שלה למיצגים אמנותיים. גיליתי עוד שחקניות ויוצרות פורנוגרפיה שבאות עם אג'נדה ורצון לתעשיית הסקס. אני לא תמיד מסכימה איתן או אוהבת את העבודה שלהן, אבל הן מייצגות את הקול הנשי בסקס שאומר שכן קיימת פה בחירה ואג'נדה,ומתעלות את הסקס המצולם לכלי לדיבור פתוח על סקס, לשחרור ולחינוך מיני.
