תחומי פעילות

האקדח על שולחן המטבח

אודות הפרויקט

פרויקט ״האקדח על שולחן המטבח״ פועל לצמצום תפוצת נשק קל ולפירוקו במרחב האזרחי על בסיס ידע ותפיסה מגדריים על מנת להביא להפחתת האלימות שנובעת מריבוי כלי הירייה. הפרויקט מפעיל בקרה אזרחית עקבית במאמץ לקדם חקיקה מונעת, אכיפה יעילה ושקיפות מקיפה בכל הנוגע לנשק במרחב האזרחי. האקדח על שולחן המטבח פועל למנוע ולהפחית אלימות קטלנית בכלי ירייה נגד נשים, בתוך משפחות ובמרחב כולו, ולחייב ארגונים חמושים ויחידים נושאי נשק בישראל בדין וחשבון ובבקרה ציבורית הדוקה.

הפרויקט החל ביישום מעשי של מחקר שפורסם בשנת 2009, אשר חשף פנים בלתי-נראות של תעשיית האבטחה והשמירה בישראל, כולל תופעה של רצח והרג בנות ובני משפחה בנשק אבטחה שנישא מחוץ לעבודה. בשנת 2008 תוקן חוק כלי הירייה תש"ט-1949 ונוסף לו סעיף 10ג(ב), הקובע שהרשאה לנשיאת נשק לשומר בחברת שמירה תוגבל לאזור העסקתו. חוק זה לא נאכף במשך שנים, ובתחילת דרכו תבע "האקדח על שולחן המטבח" את אכיפת החוק ואת הוצאת נשקם של עשרות אלפי שומרים ומאבטחים מתוך בתיהם. הצלחת הקמפיין ואכיפת החוק בין קיץ 2013 לאביב 2016 הפסיקו את תופעת הרציחות ומקרי ההרג בבתים ובמשפחות שבוצעו בנשק אבטחה שנישא מחוץ לתפקיד. באביב 2016 "תוקן" החוק ואלפי כלי ירייה של חברות האבטחה אוחסנו מחדש בבתי מאבטחים מחוץ למשמרת. מאז אירעו לפחות ארבעה מקרי רצח או הריגה בנשק אבטחה שנלקח הביתה.

ב-2017 פרסם "האקדח על שולחן המטבח" את "לא נצור: כלי ירייה במרחב האזרחי – כמה כלים וכמה פיקוח?  – דוח מקיף, ראשון מסוגו, שמעריך כמה כלי ירייה פזורים במרחב האזרחי וסוקר את הגופים והגורמים המחזיקים בהם וכן את רמת הפיקוח שמוחל על נשק קל. בין היתר, תיעד הדוח תופעה של אכיפה סלקטיבית של החוקים החלים על נשק, הפוגעת בעיקר בפלסטינים אזרחי ישראל ובמידות שונות גם בקבוצות מודרות נוספות. בעקבות פרסום הדוח החל הפרויקט בעבודה מתואמת עם ארגוני נשים פלסטיניים מישראל שפנו לראשונה לעיסוק ממוקד באלימות בכלי ירייה בקהילותיהן.

אל מול מגמה מואצת של הפצת כלי ירייה והסרת אחריות, יזמת האקדח על שולחן המטבח מצמיחה תנועת התנגדות שתובעת מדיניות מניעה שקולה ושקופה ואחריות ממסדית וממשלתית על שימוש לרעה בכלי ירייה בידי שלוחי מוסדות וארגוני ביטחון. התנועה פועלת לצמצום תפוצת הנשק הקל במרחבים אזרחיים, כולל נשקם של כוחות ביטחון, תוך הידוק הבקרה והפיקוח. היא דוחה את הזיהוי הכוזב לפיו ריבוי נשק פירושו ביטחון.